<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהר</h1>
<h2>דף טז.</h2>
(דבר אחר) לא תונו [ויקרא כ"ה]. אזהרה לאונאת דברים. שלא להקניט העשיר את העני (ו)השואל ממנו ולירא מהקב"ה. כיצד אם עני שואל ממנו לא יאמר לו לית את לעי וגניס, פי' למה אין אתה טורח ואוכל. חמי שקיך כמי כרעך חמי קופדין. פי' ראה כמה שוקים וכרעים שלך גסים ובעל בשר, קופיד לשון בשר, כלומר אתה יכול לטרוח במלאכה ולהשתכר ולא תצטרך לפרוטה שלי. ועליו אומר הכתוב (קהלת ה' י"ג) ואבד העושר ההוא בענין רע. פי' בשביל מענה רע שמשיב לעני, זהו שאמר הכתוב (ויקרא כ"ו מ"ג) יען וביען, יען לשון מענה, וביען אותיות ובעני. כדאמר [ויק"ר ל"ד ח') גדול חסד שעני עושה לעשיר מן החסד שעשיר עושה עם עני, שנאמר (רות ב' י"ט) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי לא כתיב [אלא אשר עשיתי עמו]. זהו שאמר הכתוב (משלי כ"ב ב') עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ד', שאם לא נתן לעני הקב"ה מחליף הגלגל שנאמר (דברים ט"ו י') בגלל קרי ביה בגלגל.
וכי ימוך אחיך. ז' שמות יש לו לעני כנגד ז' ימי השבוע זהו (משלי ט"ו ט"ו) כל ימי עני רעים, ואלו הן, דל מך עני רש תככים מסכן אביון. וכי ימוך. זהו שאמר הכתוב (משלי כ"ב כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא, וכי מה יכול אדם לגזול לדל שאין לו כלום, אלא אם היית אומר לפרנסן וחזרת בך ואמרת עד מתי אספיק לו ומנעת עצמך מליתן לו, הוי אומר אל תגזול דל. וכתיב (שם) כי ד' יריב ריבם, ריבו לא כתיב אלא ריבם, אמר הקב"ה אני עשיתי אותך ואותו אתה עשיר והוא [עני, אני הופך מנגנון שלו ואעשה אותו עשיר ולך עני]. ולמה כל כך לפי שאתה מחסר נפשו אם אין אתה מפרנסו, הוי וקבע את קובעיהם נפש.
<h2>דף כז.</h2>
וכי תמכרו ממכר וגו' [ויקרא כ"ה]. בתורת כהנים [בהר פרשתא ג'] לימדך תורה כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך וכשתהא קונה לא תקנה אלא מעמיתך. אין לי אלא קרקעות שהכתוב דבר בהן, מטלטלין מניין תלמוד לומר ממכר. ומנין שאין אונאה לקרקעות שנ' מיד עמיתך אל תונו, ומניין שאין אונאה בעבדים שנ' והתנחלתם אותם לבניכם וגו' אחוזה מן אחוזה אין לה אונאה כך עבדים, ומניין שאין אונאה להקדשות שנאמר את אחיו ולא הקדש. ומניין שאין אונאה לשטרות תלמוד לומר ממכר מי שגופו מכור וגופו לקח יצאו שטרות שאין גופו לקח ומכר אלא הראיה שכתוב בהן לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש להן אונאה. וקצת קשה למה לי קרא למעוטי שטרות, וכי עדיף מהשורף שטרותיו של [חבירו] דפטור [ב"ק צ"ח ע"א] למאן דאמר דלא דאין דינא דגרמי, ואפילו דדאין בירושלמי גופי' דאינן אלא קנסא בעלמא, ולא דמי לדבר הגורם לממון כממון דמי, דהני מילי דבר שעיקרו ממון אבל דבר שאין עיקרו ממון קנס הוא. דבירושלמי פרק שבועות העדות [ה"ו] גרסינן המקרע שטרותיו של חבירו שלא מדעתו חד אמר חייב משום קנס וחד אמר פטור דאינו אלא כסותם פי חבירו. ויש לומר דאיצטריך למעוטי אם נתאנה לוקח.
